לזכור לא רק לרע ימי רעה

ביום שבת ציינתי שנתיים ללידה השקטה שלי. תכננתי לבקר בחלקה, להניח לוח זכרון ולציין את היום הזה באיזשהו אופן אבל לא הצלחתי לעשות כלום. שכחתי לקנות נר נשמה, הלוח לא היה מוכן בזמן בגלל שרשרת של תקלות הזויות וכשכבר הייתי בדרך לבית העלמין נתקפתי חרדה.

כל מה שרציתי זה ללכת הביתה ולחבק את הבנות שלי.

אלו ימים לא פשוטים עבורי. נדמה שככל שהבנות שלי גדלות יותר כך אני מבינה יותר את גודל האובדן.

הסתובבתי עם גולה בגרון ותחושה שלא עשיתי מספיק כדי לציין את יום השנה עד לפני כמה דקות. טלפון מהעוזר של ח"כ עליזה לביא שמבשר על כך שהחוק "שלנו" עבר בקריאה שלישית.

אין דרך יותר טובה לציין את העובדה שחלפו  שנתיים מאז הלידה השקטה. שנתיים שבהן חברתי לנועה, שירי ורות ולעשייה המבורכת שלהן. זכיתי לעזור ולתמוך בנשים ברגעים הקשים ביותר, רגעים שבהם אני היתי לבד ונשבעתי שאעשה הכל כדי שזה לא יקרה לאחרות.

שנתיים שבהן הכרתי נשים מיוחדות שהפכו לחברות בלב ובנפש.

שנתיים שבהן נלחמתי על הזכויות שלנו, כתבתי, התראיינתי ועשיתי כל שביכולתי בכדי לקדם את הנושא ולהעלות את המודעות, שבהן גרמתי לשינוי של ממש.

שנתיים שבהן קמתי מהריסות חיי והמשכתי  ללכת. זכיתי להפוך לאמא לתינוקות קשת מופלאות. אמא לשחר החייכנית והסקרנית שממלאת את חיי באור, אמא לרוני המתוקה שהצחוק שלה ממלא את ליבי ומזכיר לי שתמיד יש סיבה להמשיך.

תמר וזהר ז"ל, התאומות שאיבדתי תמיד איתי בלב ובמחשבה. אני כואבת ומתגעגעת אך עם כל הקושי היום אני מבינה היום שגם הרבה טוב קרה לי בזכותן.

זכרון

באמצע הלילה כשאלומת אור דקה חוצה את החדר

אני מחזיקה את אחותך על הידיים

ורואה אותך.

היא מטה את הראש לאחור, שבעה ורגועה ושוקעת אל תוך שינה חמימה

ואז באותו רגע בדיוק,

אני רואה אותך.

הפנים שלה שלוות, היא מצמידה את הגבות כאילו שהיא מתרכזת במשהו

ואני מערסלת ומנשקת אותה על המצח,

כמו שנישקתי אותך.

ואחרי שאני מניחה אותה במיטה, מכסה ומלטפת אני נפרדת ממנה

ונכנסת למיטה עם הגעגוע אלייך,

עם הזכרון שלך, איתך.

וחושבת על הדקות הבודדות שבהן החזקתי אותך

ואומרת תודה על זה שאני עדיין זוכרת את פנייך ושיש לי

עוד דרך לזכור אותך.

לאתר לידה שקטה

תמר

קטנה שלי, אין לך תאריך לידה וגם לא תאריך פטירה. היום לפני שנתיים ליבך הפסיק לפעום.

שנתיים מאז שאיבדנו אותך בתוך מערבולת של מידע, של רגשות, של הבנות שנחתו עלינו פתאום כמו גשם של אבנים. היינו בעיצומה של מלחמה ולא הבטנו אחורה. איבדנו אותך בגלל אדישות וחוסר אכפתיות של רופאים וכשהבנו מה קורה כבר היה לך מאוחר.

אני חושבת עלייך מאז בכאב רב. ברור לי שלא עשיתי מספיק כדי להציל אותך, שויתרתי עלייך כדי להציל את אחותך. שלא התאבלתי עלייך כמו שצריך.

הכאב החד בבטן באותו הרגע ההוא שבו הבנתי שאת סובלת עדיין מהדהד. ההבנה שהגעתי אלייך מאוחר מדי וגורלך נחרץ שינתה אותי לנצח. דמותך הקטנה על המסך הגדול בחדר הניתוח. כשאני חושבת על זה אני מבינה שאף פעם לא הראית לי את פנייך.
אני עדיין זוכרת של שניה בדרך הארוכה כל כך לחדר האולטראסאונד, נלקחת בחוסר רצון על כסא גלגלים אל גורלי המר ועל הברכיים שלי מונח דף הנחיות מהרופא. חשד ל iufd. היה לי מספיק זמן לבדוק בגוגל מה זה אומר ועדיין, צמד המילים "אין דופק" ריסק אותי. עד לאותו הרגע עוד האמנתי שיכול להיות בסדר.
אני זוכרת שניגבתי את הדמעות, נשמתי עמוק ויצאתי החוצה בפנים חתומות. אין זמן לזה. עכשיו לא בוכים, עכשיונלחמים על החיים של אחותך.
הפסדנו.
הכל נגמר ואפילו לא זכיתי להיפרד ממך כמו שצריך. את נשארת הקטנה שלי, הילדה שתמיד אחשוב עליה בתחושת פספוס. התינוקת שלא הרגשתי מתנועעת בתוכי, לא ראיתי מעולם ולא זכיתי לחבק.

את חסרה לי בכל כך הרבה דרכים.

אני מקוה שלא הרגשת כאב. שלא היית במצוקה. אני מדמיינת את הרגעים האחרונים שלך כשקטים ונינוחים ורוצה להאמין שלא סבלת, שבכל רגעי קיומך היית עטופה בחום ובאהבה ומרגישה את חסרונך בכל רגע וכל דקה.

כואבת ומתגעגעת,

אמא


פירמידות של כאב
הן תמיד מוצאות מקום
עם בסיס קרוב ללב
ורחוק מהחלום

פירמידות של כאב
כבר הרימו ראשיהן
לדקור ענן שמתקרב
בשביל לבכות על מה שאין
פירמידות של כאב.

השער נעול
הסהר אכול

כבר ידוע לי היטב
הכאב לובש צורות
כשהרקיע מתערבב
ומול עיניים בוערות
פירמידות של כאב.

השער נעול
הסהר אכול.

מאיר גולדברג

בין חושך לאור

בעוד כמה חודשים אציין שנתיים ללידה השקטה שלי. מאז קרה לי כל כך הרבה. הרבה רע והרבה טוב. מחול שדים, סערה שחורה שאיימה לבלוע אותי ומתוכה הגחתי שוב, אדם אחר.

אחרי הלידה השקטה לא חגגתי דבר. לא הצלחתי לשמוח. יום ההולדת בוטל והחגים הפכו קשים מאוד, מזכירים לי את כל מה שכמעט קרה, את המשפחה שכמעט והיינו, את הברכה שנלקחה מאיתנו לנצח. איך אפשר לשמוח ולחגוג כשבנותיי הבכורות קבורות באדמה. כל חג מביא איתו את הקושי שלו ובמיוחד בחג החנוכה. חג האור שהדגיש והעצים את החושך שלי, את הניסים והנפלאות שלא קרו.

קרא/י עוד «

קבורת נפלים – בית העלמין בחולון

אתמול ביקרתי בבית העלמין בחולון בחלקת הנפלים אחרי תקופה ארוכה של העדרות. פגשתי שם את אלון, האחראי על המקום וקיבלתי ממנו מידע על אופן הקבורה בבית העלמין, הנצחה, איתור מיקומים ועוד. הפוסט הזה מכיל מידע מפורט ולעיתים רגיש וכן תמונות עדכניות של המקום.

אף אחד לא רוצה לדעת שתינוקות יכולים לא להיוולד

טור שלי באתר onlife בנושא לידה שקטה והתגובות מרגשות ומעודדות. שתפו והפיצו כדי שנגיע לכמה שיותר נשים שזקוקות לתמיכה וחיבוק.

אף אחד לא רוצה לדעת שתינוקות יכולים  לא להיוולד – באתר onlife.co.il

"לא כל הריון מסתיים בלידה של תינוק חי. יש לידות שמסתיימות בלידה של תינוק מת. כן, אני מודעת לסתירה הפנימית במשפט הזה, השפה העברית לא מותירה לי ברירה. המושג לידה שקטה הוא הכינוי ללידת תינוק מת. הביטוי שאמור להכיל בתוכו את כל המשמעויות הנוראיות, הסבל, הצער והאובדן. וכל מה שהוא מתאר זה את העובדה שבתום התהליך אין בכי של תינוק. אבל יש בכי אחר, ואין בזה שום שקט. הנפש קרועה, הגוף כואב ואין נחמה. אין מקום למנהגי אבלות, אין זמן לעכל ואין את המרחב וההבנה מהסביבה. בדידות, כאב, צער עמוק, חוסר יכולת להמשיך הלאה. הכל, רק לא שקט.

קרא/י עוד «